Oops, Could't Find anywhere...
Back ←

שמחנו לארח את הלקוחות והחברים בערב מרתק ומלמד של האנטרופולוג תמיר לאון "דור המסכים".


לאחר שנחשפנו בעצמנו להרצאה המרתקת והמלמדת, הרגשנו צורך לשתף את הלקוחות והחברים שלנו בתוכן החשוב

אנו מגישים כאן את עיקרי ההרצאה לטובתכם ולטובת הלקוחות והחברים היקרים שלא יכלו להגיע.

 

למדנו על הפער התרבותי-דורי בין הורים לילדים בישראל שבימינו רק הולך וגדל לעומת הדורות הקודמים,

והבנו שההתמכרות הקשה ביותר של בני נוער – הינה ההתמכרות למסכים - מסכי מחשב, מסכי טלוויזיה, מסכי טלפונים ניידים ומסכים של משחקי מחשב. מסתבר שזמן הצפייה של נער ממוצע במסכים ביום אחד עולה בהרבה על הזמן הכולל של כל הפעילויות האחרות שלו. ויש לזה מחיר גבוה. החשיפה מוגברת למסכים משפיעה על שבירת הקבוצה החברתית ועידוד אינדיבידואליות ומיידיות, עם תרבות של "כאן ועכשיו", ללא יכולת לדחיית סיפוקים.

כמו כן, החשיפה וההתמכרות למסכים גורמת שטחיות, פאסיביות, חוסר גבולות, קושי בריכוז ונתקים (למשל נתק בהקשבה שנוצר עקב קבלה או משלוח של SMS במהלך שיעור או הרצאה) וחוסר הבנת המשוואה לפיה להתנהגות יש תוצאות.

התכנים העוברים במסכים בדרך-כלל מעודדים אלימות, תככנות, האדרת החיצוניות והיעדר ערכים. כך, למשל, ה"סלבס" שרואים בני הנוער הם יצירי פנטזיה מבחינה חיצונית ונעדרי כל עומק.

עוד דבר חשוב שגילינו הוא שבני נוער שותים אלכוהול לא מתוך שיעמום אלא מתוך חוסר יכולת לדבר ללא שתייה. בעידן המסכים והמסרים המיידיים, אבדה לרבים מהם היכולת לתקשר זה עם זה.

יתרה מכך: החשיפה למסכים מייצרת תפיסת מציאות מעוותת אצל בני נוער, אשר מובילה לשיח אלים ומנוכר.

 

אבל לא רק למדנו על המצב, למדנו גם איך להתמודד איתו: למדנו שכדי לשנות את תפיסת המציאות הזו, צריך לתווך בין בני הנוער לבין המסכים. קיימת חשיבות עצומה לעשייה משותפת ולשפה משותפת של כל המבוגרים המקיפים את הנוער: הורים, אנשי חינוך, קהילה.

לא די בלהיות הורים מעורבים, עלינו גם להיות מתואמים עם הורים אחרים, עם מורים ועם מבוגרים משמעותיים נוספים בחיי ילדינו.

 

אנו מצרפים כאן עבורכם מספר טיפים למשפחה שנאמרו בהרצאת תמיר ליאון "דור המסכים"

ורוצים להודות שוב בהזדמנות זו לתמיר לאון ולכל מי שהגיע.

איל כ"ץ, סער פרידמן והחברים מ open

 

  1. בחדר של ילד עד גיל 18 אין מסך.
  2. לכל הילדים עד גיל 18 יש מחשב אחד (אחד לכולם ביחד).
  3. המחשב והטלוויזיה של הבית נמצאים בחלל ציבורי של הבית (כמו הסלון למשל).
  4. יש למשטר את זמן המסכים בשעות.
  5. רצוי לעשות "יום ללא מסך" בכל שבוע, ולמהדרין יום כן יום לא.
  6. מינונים: ארגון רופאי הילדים האמריקאי ממליץ על:

ילד עד גיל 3 לא נחשף למסך בכלל.

ילד בגיל 16: שעתיים כל המסכים ביום.

  1. טלפונים: לילד בבית הספר היסודי אין טלפון סלולארי ואין פייסבוק. גם אם הוא/היא היחיד/ה בכיתה שאין להם, עדיין התועלת גדולה מהנזק.

מכיתה ז' אילך, אפשר אבל: למוסד החינוכי הולכים ללא המכשיר.

 

הדבר המשמעותי הוא בניית קבוצה בתוך הבית. הכלים החשובים לבניית קבוצה הם חוויות משותפות וטקסים.

 

טקס מספר אחדארוחת ערב, בשעה קבועה ככל האפשר.

אם אחד ההורים חוזר כל יום מאוד מאוחר רצוי שישבור את השבוע באמצע

(ביום שלישי או רביעי) ויגיע לא לאחר שעה 18:00 גם אם ביום אחר יעבוד יותר.

בימים שישי ושבת כדאי מאוד לא לעבוד בכלל. לאורך זמן אתה מגלה שלא הרווחת כלום והחיים עברו לידך.

 

אחרי ארוחת הערב כל המשפחה כולל ההורים מכבים את הטלפון, מחברים ל "פינת הטענה" משותפת ובמשך שעתיים אנחנו לא מתקשרים עם אף גורם חיצוני.

 

טקס שני: ארוחה שבועית

ביום קבוע, נגיד יום שישי לפני ארוחת הערב. יושבים כל המשפחה מסביב לשולחן ריק ועושים סבב של "מה היה לנו השבוע", או "מה יהיה בשבוע הבא". זוהי חוויה חיובית ומפרגנת כאשר כל אחד מדבר ואף אחד לא מתערב בדברי האחר. טקס זה לוקח בין 5 דקות לחצי שעה ואחרי זה אוכלים.

 

ילד מכתה א' ואילך חייב לעשות ספורט כלשהו, חוץ ממה שעושים בבית הספר, לפחות פעמיים בשבוע. ילד שלא עושה, מאבד לחלוטין פריבילגיות כמו טלפון ומחשב. לא משנה איזה ספורט. חדר כושר או משהו פרטני אחר לא נחשב. צריך משהו שעושים במסגרת עם עוד ילדים, זה תחליף לשכונה של פעם.

 

תזונה: ארוחת בוקר חשובה, צריך קצת סוכר לארוחת הבוקר.

ארוחת ערב חשובה להתפתחות.

להוריד ככל האפשר חטיפים ומתוקים. אין דבר כזה סתם לאכול חטיף בבית בשגרה אלא רק בטיולים וכד' (לא חייב כמובן).

שעות שינה: מינימום 8 שעות לילד בגיל בית הספר. זה אחד הדברים החשובים ביותר.

 

הכי חשוב: אי אפשר לבד, צריך לאחד את ההורים בכיתה ולקבל החלטות. מכיוון שההורים בכיתה של הבן שלי החליטו שאין לאף ילד טלפון, הילד שלי לא שאל אותי מעולם: "למה לי אין טלפון?" כי אין לאף אחד.

 

טיפ למתקדמים: חופשות משפחתיות, מי שמסוגל לאפשר לעצמו כלכלית ומבחינת לוח זמנים, רצוי שיעשה חופשה אחת ארוכה במקום חופשות קצרות. בין שבועיים לשלושה, נגיד על החגים או על פסח, או באוגוסט. בחופשה זו כולם ללא סלולאריים ומחשבים ככל האפשר. רק אחרי 3-4 ימים בכלל אתה נכנס לחופשה ומתנתק. אולי כולם יריבו כל החופשה אבל זה מה שכולם יזכרו לכל החיים.


לקריאה נוספת: כתבת גלובס על הרצאת דור המסכים 

 

 

Signed by
Signed by